מה מניע אישה צעירה לבחור בתפקיד לחימה? זו השאלה שחקרתי בעבודת התזה שלי לתואר השני בסוציולוגיה, באוניברסיטת חיפה. ישבתי מול חמש־עשרה נשים ששירתו בתפקידי לחימה בצה״ל, וניסיתי להבין את המוטיבציה של לוחמות מבפנים (מלג׳אק-קוגן, 2017).
ציפיתי לשמוע על ציונות ועל אהבת הארץ. שמעתי. אבל מה שנשאר איתי היה משהו אחר: שתי מוטיבציות שלפי התיאוריה אמורות למשוך לכיוונים הפוכים, חיו אצלן יחד.
היום אני עובדת הרבה עם ארגונים, ואני חוזרת לממצא הזה שוב ושוב.
התופעה עצמה גדלה מהר באותן שנים. ב־2017, השנה שבה הגשתי את התזה, הצטרפו ליחידות לחימה כ־2,700 נשים. זה היה שיא של אז, כמעט פי חמישה מ־2012 (Gross, 2017).
נקודת המוצא שלי הייתה תיאוריית ״ציפיות-ערכים״ (Feather, 1982). לפיה, ערכים לא מובילים ישירות להתנהגות. הם עוברים דרך מניעים, השיקולים שאדם שוקל כשהוא מחליט. כדי להבין בחירה, צריך להבין את הערכים שמתחתיה.
ערכתי ראיונות עומק חצי מובנים. המרואיינות שירתו ביחידות כמו קרקל, מג״ב, ברדלס ופלח״ץ, לפחות עד תום שירות החובה. חלקן השתחררו חצי שנה לפני הריאיון, וחלקן שבע שנים ויותר.
בסוף כל ריאיון הן מילאו את שאלון הערכים של שוורץ (Schwartz, 1992), שבוחן את סדר החשיבות של עשרה ערכים בסיסיים. הממוצעים שאביא כאן הם מתוך 7.
כל חמש־עשרה המרואיינות סיפרו שאחד המניעים המרכזיים היה הרצון לשרת בתפקיד המשמעותי ביותר שהן יכולות. מרואיינת אחת אמרה את זה בפשטות:
«את רוצה לעשות את הכי הרבה. משם זה התחיל [הרצון להתגייס ללוחמה]» (ב׳, קרקל).
בשאלון, ״הישגיות״ דורגה במקום הראשון, עם ממוצע של 6.35. זה מתאים למה שמקללנד ועמיתיו הגדירו כ״מניע ההישג״: נטייה להתמודד עם סטנדרטים של הצטיינות (McClelland et al., 1989).
המניע האידיאולוגי הגיע למקום השני. הערך שמבטא אותו, ״טוב-לב״, קיבל ממוצע של 6.22.
שתים־עשרה מרואיינות תיארו מקור חברתי לשליחות. שבע תיארו מקור משפחתי, וחמש דיברו על תחושה פנימית שהתקשו לקרוא לה בשם.
«כשהייתי ילדה ישנתי בשקט בזמן שהחיילים שמרו עלי ועל הביטחון שלי והחלטתי שעכשיו זה הזמן שלי, זה התור שלי לתרום» (ר׳, עוקץ).
גל (2015) מתאר במוטיבציה האידיאולוגית לגיוס מרכיב רגשי חזק מאוד, שבבסיסו אהבת המולדת והאמונה בצדקת הדרך. כך בדיוק המרואיינות דיברו על השליחות שלהן.
בנדורה תיאר ״מסוגלות עצמית״ כאמונה של אדם ביכולתו לבצע משהו ולהגיע לתוצאה (Bandura, 1986).
שתים־עשרה מרואיינות סיפרו שהן מציבות לעצמן מטרות משמעותיות, כדי להוכיח לעצמן וגם לסביבה. ״הכוונה עצמית״ דורגה שלישית, עם ממוצע של 5.93.
״גרייה״, הרצון באתגר ובחוויה, דורגה רביעית (5.71). שלוש־עשרה מתוך חמש־עשרה תיארו את עצמן כבעלות ביטחון עצמי ותעוזה גבוהים.
במחקר אמריקאי, נשים סיפרו שהתגייסו בעיקר בגלל ההזדמנויות שהצבא הבטיח: הכשרה מקצועית, השכלה ותעסוקה, ולצד זה גם מתוך תחושת ייעוד (Mankowski et al., 2015).
אצל המרואיינות שלי, ״הזדמנויות״ ו״תועלות״ פשוט לא עלו כמניע לבחירה בלחימה.
במודל של שוורץ, הערכים מסודרים במעגל. ערכים שרחוקים זה מזה במעגל נמצאים בקונפליקט, למשל התמקדות בעצמי מול התעלות מעבר לעצמי (Schwartz, 1992). אדם אמור לנטות לצד אחד.
הלוחמות לא בחרו צד. הן החזיקו ב״טוב-לב״, ערך שמכוון לרווחת האחר, ובמקביל ב״הישגיות״, ״הכוונה עצמית״ ו״גרייה״, ערכים שמכוונים להתפתחות ולסיפוק אישי.
בתזה כיניתי את זה ״זהות היברידית״: ערכים שלא אמורים להסתדר יחד, ומתקיימים באדם אחד (מלג׳אק-קוגן, 2017). אחת המרואיינות ניסחה את זה טוב ממני:
«בסופו של דבר אני חושבת שכל לוחמת עושה את התפקיד הזה – ותשקר לך מי שאומרת שלא – חלק בשביל המדינה וחלק בשביל להוכיח לעצמה שהיא מסוגל[ת]» (ב׳, קרקל).
גל (2015) תיאר את המוטיבציה לגיוס לצה״ל בעשור שקדם למאמר שלו כמעורבת: מוטיבציה אינדיבידואליסטית לצד חזרה למוטיבציה אידיאולוגית. אצל הלוחמות שראיינתי, התערובת הזאת הופיעה בתוך אותו אדם.
היה גם פרדוקס שני. ״מסורת״ קיבלה את הדירוג הנמוך ביותר (3.98), ואילו ״קונפורמיות״, שלפי המודל קרובה אליה, ישבה באמצע הסולם (5.45). המרואיינות דחו את חלוקת התפקידים המסורתית בין נשים לגברים, ובאותו זמן אימצו את הנורמה האזרחית של שירות משמעותי.
המוטיבציה לא נשארה קבועה לאורך השירות. היא הגיבה לסביבה.
מרואיינת אחת סיפרה שהגיעה בגלל המניע האידיאולוגי, אבל ההכרה שקיבלה בדרך היא שהחזיקה אותה:
«לא ציפיתי לזה ולא חשבתי, אבל תוך כדי השירות שפה אומרים לי וואו ופה מראיינים אותי לעיתון כי אני לוחמת זה עשה… הרגשתי חשובה» (ב׳, קרקל).
גם החוסן הנפשי לא תואר כתכונה מולדת. בספרות הצבאית הוא מכונה ״כושר נפשי״, משהו שאפשר לאמן ולחזק (סבטליצקי, 2016). המרואיינות אמרו דבר דומה:
«מי שקצת חזקה [מורה על ראשה] יכולה להתחזק עם הזמן. שבריריות מלכתחילה, לא» (ב׳, קרקל).
ומה שובר? מרואיינת אחת סיפרה שבסוף השירות, בגלל מצב בריאותי, הוצבה כנהגת של מפקד הפלוגה, ובין המשימות התבקשה לנקות את האוהל. היא שאלה: «למה לא הפריע להם שהבחור שמקביל אלי בתפקיד לא ניקה?», והוסיפה: «הלנקות את האוהל הזה, הלא להיות מפקדת, לא להיות לוחמת, שבר אותי» (ב׳, קרקל).
לא הקושי שבר אותה. מה ששבר היה איבוד המשמעות, יחד עם תחושה של יחס לא שוויוני.
זה מחקר איכותני על קבוצה קטנה ומסוימת מאוד. הוא לא מתכון. אבל הוא נותן עדשה שימושית לכל מי שמנהל אנשים.
הרבה ארגונים מדברים או על ״קריירה ופיתוח אישי״, או על ״שליחות וערכים״. אצל הלוחמות, השניים הזינו זה את זה. כדאי לבנות תפקידים שבהם אדם יכול לצמוח וגם לראות למי הוא תורם.
ששון-לוי (1997) מצאה שנשים בתפקידים מאתגרים ומשמעותיים חוו תחושה חזקה יותר של כוח אישי, יכולת ועצמאות. כשתפקיד מתרוקן מתוכן, או כשמשימות מחולקות בצורה שנתפסת כלא הוגנת, אנשים מרגישים את זה מהר.
ה״וואו״ מהסביבה לא היה הסיבה להגיע, אבל הוא היה סיבה להישאר. מנהלים שמראים לאנשים שרואים אותם עושים משהו עם השפעה אמיתית.
לא צריך לחפש רק אנשים ״חזקים מלכתחילה״. צריך לתת מסגרת שבה אפשר להתחזק.
את הנושאים האלה אני מביאה גם בהרצאות ובסדנאות לארגונים.
כשמדברים על הבחירה, שווה לשאול שתי שאלות ולא אחת: מה את רוצה להוכיח לעצמך? ובשביל מי? אין סתירה בין התשובות. על זה בדיוק אני מדברת בהרצאה לבנות לפני גיוס ובהרצאה על שירות משמעותי.
אני ממשיכה לחשוב על השיחות האלה בכל פעם שאני יושבת מול צוות. השאלה ״בשביל מי?״ כמעט אף פעם לא מקבלת תשובה אחת, וזה בסדר גמור.
גל, ר. (2015). המוטיבציה לגיוס לצה״ל בראי הזמן. בתוך מ. אלרן וג. שפר (עורכים), השירות הצבאי בישראל: אתגרים, חלופות ומשמעויות (עמ׳ 37–46). המכון למחקרי ביטחון לאומי. https://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/systemfiles/SystemFiles/memo148.pdf
מלג׳אק-קוגן, ק. (2017). התגייסות נשים לתפקידי לחימה בישראל [עבודת מוסמך לא מפורסמת]. אוניברסיטת חיפה.
סבטליצקי, ו. (2016). החוליה החסרה: הכושר הנפשי – מרכיב חיוני בבניית החייל, הלוחם והמפקד. מערכות, 468–469, 60–65.
ששון-לוי, א. (1997). הן הולכות זקופות וגאות: הכוח והמחיר בשירות של חיילות בתפקידים ״גבריים״. נגה, 32, 21–30.
Bandura, A. (1986). Social foundations of thought and action: A social cognitive theory. Prentice-Hall.
Feather, N. T. (1982). Expectancy-value approaches: Present status and future directions. In N. T. Feather (Ed.), Expectations and actions: Expectancy-value models in psychology (pp. 395–420). Erlbaum.
Gross, J. A. (2017, December 3). IDF again misses ultra-Orthodox draft goal, gets record female combat soldiers. The Times of Israel. https://www.timesofisrael.com/idf-again-misses-ultra-orthodox-draft-goal-gets-record-female-combat-soldiers/
Mankowski, M., Tower, L. E., Brandt, C. A., & Mattocks, K. (2015). Why women join the military: Enlistment decisions and postdeployment experiences of service members and veterans. Social Work, 60(4), 315–323. https://doi.org/10.1093/sw/swv035
McClelland, D. C., Koestner, R., & Weinberger, J. (1989). How do self-attributed and implicit motives differ? Psychological Review, 96(4), 690–702. https://doi.org/10.1037/0033-295X.96.4.690
Schwartz, S. H. (1992). Universals in the content and structure of values: Theoretical advances and empirical tests in 20 countries. In M. P. Zanna (Ed.), Advances in experimental social psychology (Vol. 25, pp. 1–65). Academic Press. https://doi.org/10.1016/S0065-2601(08)60281-6
האתר משתמש בעוגיות ניתוח ופרסום (Google ו-Meta) רק אם תאשרו. עוגיות שנדרשות לפעולת האתר ולקופה פועלות תמיד. פרטים במדיניות הפרטיות
