כמה הורים צריכים להיות מעורבים בתהליך הגיוס של הילד? התשובה שלי ברורה: הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב. המקום של הורים בתהליך הגיוס הוא קרוב, לפחות עד שהשאלון האחרון נשלח. מהצו הראשון, דרך יום המא״ה ועד שאלון ההעדפות, ההורים הם חלק מהתהליך. אחרי ששאלון ההעדפות הוגש, אפשר להוריד הילוך.
אני יודעת שזה הולך נגד הזרם. העצה הנפוצה היא «תנו להם להסתדר, זה התהליך שלהם». אני מבינה מאיפה היא באה. ובכל זאת, עם יותר מעשור של ניסיון בליווי מלש״בים והורים, וכמעריכה מומחית לשעבר ביום המא״ה, אני לא מסכימה איתה. לא בשלב הזה, ובטח לא עם הדור הזה.
נער בן שש־עשרה וחצי יכול להיות חכם מאוד, להבין מהר ולדבר בביטחון. זה עדיין לא אומר שהוא בשל לקבל לבד החלטות שישפיעו על שלוש השנים הבאות שלו, ולפעמים גם על הקריירה שאחריהן.
גם המחקר מראה את זה. במחקר שכלל יותר מחמשת אלפים משתתפים בני 10 עד 30 באחת־עשרה מדינות, היכולת הקוגניטיבית הגיעה לרמה של מבוגרים בסביבות גיל 16. הבשלות הפסיכו־סוציאלית, היכולת לווסת את עצמך מול רגש, לחץ והתרגשות, הגיעה לשם רק אחרי גיל 18. החוקרים קראו לזה «פער בשלות» (Icenogle et al., 2019). במילים פשוטות: הם מבינים הכול, אבל ברגע לחוץ הם עדיין צריכים מבוגר לידם.
ארנט, שטבע את המושג «בגרות מתהווה», תיאר את סוף גיל ההתבגרות ושנות העשרים כתקופה של חיפוש וניסוי. זו לא עוד ילדות, וגם לא בגרות מלאה (Arnett, 2000). צו ראשון ושאלון העדפות נופלים בדיוק בתחילת התקופה הזאת.
ויש עוד משהו. המתגייסים של היום עברו את הקורונה בגיל חטיבת הביניים, ואחריה מלחמה. סקירה שכללה עשרות מחקרים מרחבי העולם מצאה שבשנה הראשונה של הקורונה, בערך אחד מכל ארבעה בני נוער דיווח על תסמיני דיכאון מוגברים, ואחד מכל חמישה על תסמיני חרדה מוגברים. זה פי שניים מההערכות שלפני המגפה (Racine et al., 2021).
בישראל, מחקר שנערך בקרב 973 בני נוער שמונה חודשים אחרי 7 באוקטובר מצא ש־40.2% מהם היו בטווח הלא תקין של תסמינים נפשיים, לעומת כעשרה אחוזים שמצופים בדרך כלל. קשיים בתפקודים ניהוליים, כמו תכנון, ארגון ועצירה, היו בין הגורמים שהכי נקשרו למצב רגשי פחות טוב (Lipskaya-Velikovsky et al., 2026).
אני רואה את זה גם בשטח. רבים מהמלש״בים שאני פוגשת נמצאים, או היו, בטיפול רגשי. זה לא סימן לחולשה. זה דור מורכב יותר, שגדל בעולם שהשתנה מאוד. ובדיוק בגלל זה הוא צריך אותנו קרוב.
כשאני אומרת «להיות על הילד», אני לא מתכוונת לבחור בשבילו תפקיד או לענות בשבילו בראיון. המחקר עושה כאן הבחנה חשובה.
סוננס ועמיתיו מצאו ששני סוגים של «עידוד עצמאות» נראים דומים, אבל פועלים אחרת. הורה שדוחף את הילד להסתדר לבד לא תרם להסתגלות שלו. הורה שעוזר לילד לפעול מתוך מה שבאמת חשוב לו, כן תרם (Soenens et al., 2007). גרולניק ופומרנץ הציעו להבחין בין שליטה, שהיא לחץ, חדירה והשתלטות, לבין מבנה: הכוונה, סדר ומסגרת (Grolnick & Pomerantz, 2009).
זה בדיוק התפקיד שלכם בתהליך הגיוס. לתת מבנה, לא לשלוט.
הילד נכנס לבד לתחנות, וטוב שכך. התפקיד שלכם הוא סביב: לוודא שהזימון נקרא, שהמסמכים הרפואיים מוכנים, שיודעים מתי ואיך מגיעים. אני תמיד אומרת לילדים שלי: כשמורידים את מפלס אי־הוודאות, מפלס החרדה יורד איתו. שבו יחד ותקראו באתר מתגייסים מה הולך לקרות ביום הזה. את כל התחנות פירטתי גם במדריך לצו ראשון.
ועוד דבר שכדאי לדעת: הריאיון האישי בצו ראשון לא נותן ציון על הריאיון עצמו. יש בו הערכה מילולית, ונקבע בו גם ציון העברית (אתר מתגייסים, 2024). אז אין טעם להכין את הילד לשחק תפקיד. עדיף לעזור לו לספר על עצמו באמת. כתבתי על זה בהרחבה במדריך לראיון האישי בצו ראשון.
יום המא״ה מתקיים בזום, והוא כולל מבחנים פסיכוטכניים ומבחני מצב. כאן ההורים אחראים על הסביבה: חדר שקט, אינטרנט יציב, מצלמה ומיקרופון שנבדקו מראש, ובית שלא מסתובבים בו באותן שעות. מה שקורה מול המצלמה שייך לילד.
זה השלב שבו ההורים חשובים במיוחד. השיבוץ נקבע משלושה דברים: הנתונים שנאספו בצו הראשון וביום המא״ה, הצרכים של צה״ל, ושאלון ההעדפות. את השלישי הילד ממלא בעצמו, ובו יש לו הכי הרבה השפעה.
הרבה הורים זוכרים שבזמנם כמעט לא הייתה בחירה. היום יש הרבה יותר גמישות, אז כדאי לעדכן את הידע. שבו יחד מול רשימת התפקידים. תרגמו לו מה כל תפקיד אומר ביומיום. שאלו שאלות: «מה מושך אותך כאן?», «איך אתה רואה את עצמך בעוד שנתיים?». הזכירו מועדים. ואל תמלאו במקומו.
גם לא כדאי לסמן הכול 1 או הכול 5. זה סולם, וכדאי להשתמש בו. ואם מגיע גם שאלון תחביבים, הוא לא חובה, אבל אני ממליצה מאוד למלא אותו. זו עוד הזדמנות של צה״ל להכיר את הילד.
ברגע ששאלון ההעדפות הוגש, התפקיד שלכם משתנה. המיונים, הגיבושים והשיחות עם הגורמים בצבא הם כבר של הילד. אתם הבסיס: מי שמקשיב, מסיע, מבשל את ארוחת הערב אחרי יום מיונים ארוך, ושואל «איך היה?» בלי חקירה.
זה לא אומר להיעלם. זה אומר לעבור מניהול לליווי.
כמה דברים שעובדים אצל משפחות שאני מלווה:
את השאלות האלה אני שומעת מהורים כל הזמן, ולכן בניתי שני מפגשים בדיוק בשבילן. «איך מגייסים את הילד שלי?» היא סדנה בקבוצה קטנה להורים עובדים בארגון, שילדיהם בכיתות י״א–י״ב או רגע לפני גיוס. מדברים שם בדיוק על זה: איך לדבר על הגיוס בלי לנדנד, איפה ההשפעה שלכם, ואיפה דווקא לשחרר. «מבוך הגיוס לצה״ל» היא הרצאה להורים ולמתגייסים יחד, שנותנת לשני הצדדים מפה ברורה ושפה משותפת.
אם זה מתאים לכם, ספרו על זה במשאבי אנוש או בבית הספר. אשמח להיפגש שם.
אתר מתגייסים. (2024, 12 במרץ). תחנות צו ראשון. צה״ל. https://www.mitgaisim.idf.il/כתבות/כתבות-ציר-הזמן/צו-ראשון/תחנות-הצו-הראשון/
Arnett, J. J. (2000). Emerging adulthood: A theory of development from the late teens through the twenties. American Psychologist, 55(5), 469–480. https://doi.org/10.1037/0003-066X.55.5.469
Grolnick, W. S., & Pomerantz, E. M. (2009). Issues and challenges in studying parental control: Toward a new conceptualization. Child Development Perspectives, 3(3), 165–170. https://doi.org/10.1111/j.1750-8606.2009.00099.x
Icenogle, G., Steinberg, L., Duell, N., Chein, J., Chang, L., Chaudhary, N., Di Giunta, L., Dodge, K. A., Fanti, K. A., Lansford, J. E., Oburu, P., Pastorelli, C., Skinner, A. T., Sorbring, E., Tapanya, S., Uribe Tirado, L. M., Alampay, L. P., Al-Hassan, S. M., Takash, H. M. S., & Bacchini, D. (2019). Adolescents' cognitive capacity reaches adult levels prior to their psychosocial maturity: Evidence for a "maturity gap" in a multinational, cross-sectional sample. Law and Human Behavior, 43(1), 69–85. https://doi.org/10.1037/lhb0000315
Lipskaya-Velikovsky, L., Komemi, R., Gilboa, Y., & Nahum, M. (2026). Mental health of adolescents during times of war. Psychiatry Research, 357, Article 116957. https://doi.org/10.1016/j.psychres.2026.116957
Racine, N., McArthur, B. A., Cooke, J. E., Eirich, R., Zhu, J., & Madigan, S. (2021). Global prevalence of depressive and anxiety symptoms in children and adolescents during COVID-19: A meta-analysis. JAMA Pediatrics, 175(11), 1142–1150. https://doi.org/10.1001/jamapediatrics.2021.2482
Soenens, B., Vansteenkiste, M., Lens, W., Luyckx, K., Goossens, L., Beyers, W., & Ryan, R. M. (2007). Conceptualizing parental autonomy support: Adolescent perceptions of promotion of independence versus promotion of volitional functioning. Developmental Psychology, 43(3), 633–646. https://doi.org/10.1037/0012-1649.43.3.633
האתר משתמש בעוגיות ניתוח ופרסום (Google ו-Meta) רק אם תאשרו. עוגיות שנדרשות לפעולת האתר ולקופה פועלות תמיד. פרטים במדיניות הפרטיות
