משולש שי״א הוא המודל שאני חוזרת אליו בכל פעם שמישהו יושב מולי ושואל ״מה נכון בשבילי?״. זה יכול להיות נער בכיתה י״ב מול שאלון העדפות פתוח, וזו יכולה להיות משתחררת אחרי ארבע שנות שירות שלא יודעת מאיפה להתחיל. השאלה דומה. וגם הדרך לחשוב עליה.
כשהייתי בגיל של המתגייסים שאני מלווה היום, גם אני עמדתי מול החלטות כאלה. מה לבחור? איך יודעים שזה מתאים לי? הייתי צריכה דרך לעשות סדר בראש, אז בניתי לעצמי שיטה. עם השנים, כשפגשתי עוד ועוד אנשים עם אותן שאלות, הבנתי שהיא עוזרת לא רק לי.
שי״א הם ראשי תיבות של שלושה קודקודים:
שאיפה
מה אני רוצה להשיג?
יכולת
מה אני מביא/ה איתי?
אפשרות
מה פתוח בפניי?
הבחירה הטובה נמצאת במקום שבו שלושתם נפגשים: בין מה שאתם רוצים, מה שאתם יכולים ומה שבאמת פתוח בפניכם. משולש שי״א לא בוחר במקומכם. הוא עוזר לכם להבין למה אתם אומרים כן, למה אתם אומרים לא, ואיזה מחיר אתם מוכנים לשלם.
כשהייתי ילדה רציתי להיות וטרינרית. אהבתי בעלי חיים, ומבחינתי זו הייתה הוכחה מספיקה. רק שנים אחר כך הבנתי שאהבה לתחום לא אומרת שיש לי גם את היכולות והנטיות שהופכות אותו למקצוע. בסוף מצאתי את עצמי עובדת עם בני אדם, ושם גיליתי יכולות שלא חיפשתי בכלל.
אולי אם הייתי מתעקשת, הייתי גם מצליחה. אנשים מסוגלים ללמוד הרבה מאוד דברים עם התמדה ומשמעת. לכן השאלה המעניינת ביכולת היא לא רק ״האם אני מסוגל?״, אלא מה המחיר שאשלם, ואיפה היכולות הטובות ביותר שלי יבואו לידי ביטוי.
זה המלכוד של כל קודקוד שעומד לבד. שאיפה בלי יכולת נשארת חלום. יכולת בלי שאיפה יכולה להוביל לעבודה שאתם טובים בה ולא אוהבים. ואפשרות בלי שתי האחרות היא פשוט הדלת הראשונה שנפתחה. רק כשמסתכלים על שלושתם יחד, מתחילה להתבהר תמונה.
את המודל הזה אני מלמדת בעיקר לקראת שאלון ההעדפות, אבל כדאי להתחיל לחשוב עליו כבר מהצו הראשון ומיום המא״ה. זו הפעם הראשונה שבה חלק גדול מהאחריות על הבחירה עובר אליכם.
בשאיפה אני מבקשת לשבת עם עצמכם, אולי עם כוס קפה, ולכתוב בנקודות מה חשוב לכם בשירות. ללמוד מקצוע? חוויה חברתית? לתרום משהו משמעותי? מותר לכתוב חלומות גדולים, גם אם הם נראים לכם מופרכים. ומותר גם לא לדעת עד הסוף.
ביכולת שואלים מה יש בארגז הכלים שלכם. יכולת טכנית, כושר גופני, תקשורת, ניהול אנשים. וחשוב לא פחות: איפה יש פערים. מי שרוצה להיות לוחם ונמצא היום רחוק מהכושר הנדרש, לא צריך לוותר. הוא צריך לדעת את זה מראש ולהתחיל לעבוד. רק בלי ״יהיה בסדר״ כשברור שיש פער.
באפשרות חוקרים. לא מסתפקים בשם של תפקיד. איפה משרתים, מה עושים ביום־יום, מה היציאות הביתה, האם יש מיונים נוספים. ואז מדרגים בכנות, גם בדירוג נמוך כשמשהו לא מתאים.
המשולש לא קובע לאן תשובצו. ההחלטה בסוף היא של צה״ל, והשיבוץ משלב את צורכי הצבא, את היכולות שלכם ואת הרצונות שלכם (אתר מתגייסים, 2023). אבל הוא עוזר לכם להגיע לשאלון מתוך מקום שלם ומדויק, ולדעת למה דירגתם כל תפקיד כמו שדירגתם.
אחרי השחרור המשולש חוזר, אבל בתנאים אחרים. אין יותר שאלון עם רשימה סגורה של תפקידים. העולם פתוח, וזה גם מה שמבלבל. בספר החדש שלי אני מתארת את הדרך הזאת בשלושה שלבים: פרידה ממה שהיה, בירור, ורק אז ניווט. ולשלב הניווט אני מביאה את אותם שלושה קודקודים, תחת השם מצפן שי״א. מצפן לא פורש לפניכם את כל המסלול. הוא עוזר לבחור את הצעד הבא.
אצל משתחררים אני רואה שתי מלכודות נפוצות. הראשונה היא שאיפה שנצמדת לשם של תפקיד אחד. במשך עשר שנים ידעתי בדיוק מה אני רוצה להיות: היועצת הארגונית שמגיעה להכנות סגל בצבא. השאיפה הייתה מפורטת כל כך, שכמעט לא נשאר בה מקום לתנועה. היום אני מציעה לפרק את השאיפה לחומרי הגלם שלה. מה אתם רוצים לחוות, לבטא ולתת דרך העבודה? לזה יש יותר מצורה אחת.
המלכודת השנייה היא לקפוץ על כל דלת שנפתחת. אפשרות, בעיניי, היא לא כל הצעה שמגיעה. היא הזמנה לבדוק. לפעמים תגיע הצעה מחמיאה שלא מתאימה לחיים שאתם רוצים. ולפעמים דווקא כיוון שנראה צנוע יחבר הכי טוב בין מה שאתם רוצים, מה שאתם מביאים ומה שאפשר לבנות עכשיו. על השלבים שאחרי השחרור כתבתי עוד בעמוד למשתחררים.
אם אתם רוצים לנסות כבר היום, קחו דף ותכתבו שלוש שורות, אחת לכל קודקוד. בלי לחשוב על ניסוח יפה. רק מה שנכון לכם עכשיו. ברוב המקרים כבר בשורה השלישית מתברר איזה קודקוד עוד לא קיבל מספיק תשומת לב.
להרחבה נוספת אתם מוזמנים לקרוא את הספר החדש שלי, «התפקיד בדרך אליי», שבו כל אחד משלושת הקודקודים מקבל פרק משלו.
אתר מתגייסים. (2023, 20 בדצמבר). מה זה יום המא״ה? צה״ל. https://www.mitgaisim.idf.il/כתבות/כתבות-ציר-הזמן/יום-המאה/מה-זה-יום-המאה/
האתר משתמש בעוגיות ניתוח ופרסום (Google ו-Meta) רק אם תאשרו. עוגיות שנדרשות לפעולת האתר ולקופה פועלות תמיד. פרטים במדיניות הפרטיות
