הזימון לקראת יום ה100 הגיע ואתם מרגישים את הפרפרים בבטן. זה לא שהיום הזה מפחיד, אבל הוא כן לא מוכר. אתם נכנסים לקבוצה עם בני נוער שלא פגשתם מעולם, ומתחילים כל מיני תרגילים שבהם אתם נבחנים בלי ממש לדעת איך ומהר מאוד עולה השאלה: ״איך אפשר להביא את עצמי לידי ביטוי בתוך כל זה?״ יש מי שמרגיש שכל העיניים עליו, שמסתכלים, רושמים, מאבחנים בוחנים. יש מי שחושש ״להבלע״ להיות שקט מדי, ביישן, או פשוט לא להתבלט ברגע הנכון. ולפעמים התחושה הזו יוצרת לחץ דווקא אצל אלה שיש להם מה לומר אבל לא בטוחים איך להגיד את זה, או מתי. והאמת? זה טבעי לגמרי. כי ביום המא״ה לא רק שואלים שאלות בודקים מי אתם בתוך קבוצה, איך אתם מגיבים למצבים מורכבים, איך אתם מבטאים את עצמכם ומשתפים פעולה. וכשלא מבינים למה לצפות זה יכול להיות מבלבל או מתסכל. אבל כשכן מבינים, הופכים אותו מיום לא ברור ליום של הזדמנות. הזדמנות להציג את עצמכם בדיוק כמו שאתם רוצים בדרך שתגרום גם לאחרים לראות את זה.